אלה “שיחות על הדרך” – אבל זה ממש לא על הדרך

אני שמח להשיק את האתר החדש של “על הדרך” – שיחות עם טובי פולק (כן, איתי – אבל לא רק איתי ואני לא לבד). בימים אלה אני יוצא לדרך חדשה: מאורגנת יותר, ברורה, בהירה, מקצועית ומסודרת. האתר החדש יעשה סדר בדברים, יציג את המיזם כפי שרציתי שהוא יהיה, כמו שתכננתי, כמו שהוא יתפתח להיות. לפחות זו התוכנית.

ולפני שניגע בדברים עצמם, מה שקורה עכשיו ומה שמתוכנן לעתיד הקרוב והבינוני, קצת רקע. אחרי שנים של עבודה עיתונאית ממוסדת בעיתונים שפעם היו והיום לא ממש (קבוצת מוניטין, עיתון חדשות, מעריב של פעם), מצאתי את עצמי עם הרצון, הניסיון, הידע, המקצועיות וגם הכישרון (אם יורשה לי) לעסוק במקצוע גם בלי להיות חלק מהתעשייה עצמה. וכך מצאתי את עצמי כותב בבלוגים עצמאיים, באתרים שחלקם לא קיים עוד, בקפה דה-מארקר, בפייסבוק, בטוויטר וגם בבלוג פרטי ובבלוג “אמרתי לכם” על הפלטפורמה של עיתון הארץ.

תמיד כתבתי ותמיד ערכתי, ואם המקצוע היה מאפשר לי הייתי מאושר להתמיד בעבודה בעיתונות הכתובה והמודפסת עד הפנסיה ואחריה. אבל כידוע, זה לא ממש מסתייע. מה שהיה לא יהיה עוד וקשה לחשוב על מישהו במקצוע הזה שבכלל מעלה על דעתו להגיע לפנסיה במקום עבודה מהסוג הזה. אז מכאן לשם, הזמן החדש הביא אותי למדיה חדשה שהיא בעצם טוויסט טכנולוגי חדש של מדיה עתיקה, היסטורית ורבת חשיבות: רדיו.

ברוכים הבאים לרשת הפודקאסטים החדשה

אז ברוכים הבאים לעולם החדש שלי: עולם הפודקאסטים. בשמונת החודשים האחרונים אני עסוק במדיה שהיא רדיו, בערך כמו שרדיו היה פעם. דומה אבל שונה. רדיו בלי תחנת שידור, בלי אנטנות, בלי אולפנים משוכללים, בלי מה שפעם קראו “גלי האתר”. הזמן הזה הוא זמן הרשת והרשת מאפשרת לכולנו לעשות דברים אחרת. ולי הרשת אפשרה להגשים חלום ישן שבעולם הישן לא היה לי סיכוי לממש: לעשות רדיו. עצמאי. פתוח. זורם. ובעיקר: רדיו משלי.

אז ביולי 2021 הקלטתי את פרק הבכורה בפודקאסט העצמאי שלי ומאז חיי השתנו לבלי הכר. לא היה לי ניסיון בהקלטות, ברדיו, בהפקת תוכניות, בעריכת סאונד, בשימוש בטכנולוגיות הרלוונטיות. וגם אם פה ושם השתתפתי בתוכניות רדיו, התראיינתי ושוחחתי עם מראיינים בטלפון וגם באולפן – לא הייתי היוצר. לפחות עד לפני קצת יותר מחצי שנה. יצאתי לדרך בסוף יולי אשתקד והיום – לקראת אמצע חודש מרץ 2022 – הפודקאסט כבר מחזיק כ-110 פרקים בשישה ערוצי תוכן שונים; התארחו בו כ-50 אורחות ואורחים; נרשמו בו עשרות אלפי הורדות ומי יודע כמה מאזינים נחשפו לו והקשיבו לפחות לפרקים נבחרים בו.

החלטתי לקרוא לפודקאסט “שיחות על הדרך”, אבל הוא ממש לא משהו שאני עושה על הדרך. מדובר בעבודה די קשה (לא מתלונן); לא תמיד פשוטה (לא מקטר); עבודה שדורשת מחשבה, תיאומים, תחקירים מקדימים, הכנות, לימוד נושאי השיחות ועוד. נכון שעד עכשיו השיחות מתבצעות ומוקלטות מרחוק, אבל גם הפורמט הזה מצריך ציוד הקלטה מקצועי, תוכנות עריכה, שירותי אחסון, הפצה ועוד.

שישה ערוצי תוכן – וזו רק ההתחלה

יש לי תוכניות וארוכות טווח לפודקאסט הזה. כבר עכשיו הוא מציע כמה ערוצי תוכן, אבל זו רק ההתחלה. מה בדיוק יהיה איתו בעתיד? לאן הוא יילך ואיך יתפתח? עוד נראה. רשימת הערוצים אינה סגורה, היא בעצם פתוחה לגמרי. אשמח לקבל מכם, המאזינים והעוקבים, רעיונות לנושאי שיחה שונים ומגוונים, לפרויקטים ומיזמים, לערוצי תוכן נוספים, למארחים ומראיינים נוספים; וכמובן: המלצות על נושאים ואורחים מעניינים ומרתקים (מוזמנים לכתוב לי לכאן: pollack.tuvi@gmail.com הכל פתוח. מוזמנים לפנות אלי בכל אמצעי הקשר המוכרים – מבטיח להתייחס בכובד ראש. ביחד נוכל להיות תחנת רדיו רב-ערוצית ע”פ בחירה ודרישה. אז לאן הולכים מכאן? לאן נגיע? עוד לא ברור. אבל אם לא נתחיל, גם לא נדע.

ובנימה אישית

חשוב לי להבהיר (1): לפי שעה אני לא מתפרנס מהמיזם הזה. להיפך. כל ההוצאות עליי, כל זמן העבודה הוא הזמן הפרטי שלי, נכון להיום אין לי מממנים, לא מפרסמים וגם לא שום ספונסר או נותן חסות.

ועוד חשוב לי להבהיר (2): יצאתי למיזם הזה בידיעה ברורה שזה עליי, שזה שלי, שזו עבודה קשה (ובאמת שלא היה לי מושג עד כמה), שזה יעלה לי בכסף ובזמן. ואני לא מתחרט לרגע.

וגם חשוב לי להגיד (3) ש: גם אם לא אראה שקל אחד שיחזיר את ההשקעה בכסף ובזמן, זה עדיין שווה לי את הכסף שיצא ויוצא וגם את הזמן שנשרף (וזמן, כידוע, הוא גם כסף).

ואגיד גם (4): בכל התפתחות עתידית של המיזם אין ולא תהיה לי כוונה לסגור אותו או חלק ממנו למנויים בתשלום. התוכן העיתונאי יישאר פתוח וזמין לכל, בכל הפלטפורמות. ואם מתישהו יוקמו ערוצים שמטרתם מסחרית ויופקו בתשלום (של המזמינים) – הם יפעלו במקביל ובלי שום קשר ונגיעה לערוצים העיתונאיים הקיימים ואלה שיתוספו.

תמיכה והשתתפות – לא “תרומה”

ואחרי כל זה אפשר ונכון לדבר גם על כסף. המציאות היום היא שהעיתונות המסחרית היא מסחרית לחלוטין וכמעט כל מה שנעשה בה נגוע בשיקולים מסחריים. ומנגד: גופים עיתונאיים נטו, עיתונות כתובה, אינטרנטית, מצולמת ומשודרת, תלויים כמעט לחלוטין במימון ציבורי כלשהו. אני מאמין שכל מי שעובד בכתיבה, בצילום, בשידור, בהפקה ובכלל, ראוי לשכר. גם אם אין מו”ל בעל כיסים עמוקים שעומד מאחוריו ומממן אותו (ואותה). בעצם, בעיקר כשאין מו”ל או פטרון כזה. כי התחרות שלנו, היוזמים והיוצרים העצמאיים, היא מול כאלה שממונים היטב. ובמקרה שלי, אני מתחרה בקולגות לשעבר שמקבלים שכר נאה מגופי תקשורת עשירים וכבדים, תחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה, עיתונים, פורטלים – וגם נהנים משירותי הפקה מקצועיים מקיפים, שזוכים לשיתופים וקידומים ושיווק ברמה שיוצר תוכן עצמאי יכול רק לחלום עליו. ואגיד כאן בפה מלא ובגאווה גדולה: אני נותן פייט ראוי לכאלה שנהנים ממטרייה רחבה ועשירה של בעלי הון שמשלמים את שכרם ואת עלויות ההפקה שלהם וגם נדחפים על ידם בכל העוצמה. וזה לא עניין של מה בכך.

ובשביל שיהיה לנו – לאלה שלא נשלחו למשימה הזו על-ידי כאלה שיכולים לממן אותם – סיכוי להתמודד בכבוד, אנחנו זקוקים לגב הרחב של הציבור הרחב. ציבור הקוראים, הצופים, המאזינים. זה ההווה והעתיד של העיתונות העצמאית על כל שלוחותיה. אני יודע את זה מזמן – גם אתם יודעים. לפעמים זה הדסטארט חד-פעמי למימון פרויקט מוגדר (ספר, סרט, סדרה, תחקיר), במקרה הזה זו תמיכה. אפשר שתהיה חד-פעמית, עדיף כמובן קבועה. מי שרוצה, כמה שרוצה, בכל דרך, בכל סכום. הכל יבורך.

זו לא תרומה – זו תמיכה והשתתפות. בעיקר השתתפות
(כפתור קישור לתשלום בפיי-פאל נמצא ב”פוטר”, בחלק התחתון של האתר, בכל העמודים)

תוכלו לתמוך גם בקישור הזה