מותו של מאיר שלו תפס אותנו לא מוכנים. זה היה ממש הלם. רובנו לא הכרנו אותו אישית, אבל חשנו כאילו כן. שיחה ספונטנית, קצרה ובעיקר כואבת עם אסתי סגל על האיש שדיבר בשפה שלנו; האיש שדרכו חשנו במגע ובריח של האדמה שעליה פסענו; שבאמצעותו חזרנו אל הצמחים, הפרחים וגם הקוצים של ילדותנו; שאיתו חזרנו אל הדמויות שהיו האנשים האמיתיים של הדור שלנו וזה שקדם לנו. אף אחד לא כתב כמו מאיר שלו, אף אחד לא ריתק כמוהו, אף אחד לא היה דומה לנו כמוהו. כמה חיכינו לספר, לרומן החדש שלו. שכבר לא יהיה
תפריט