כשסוקרים את הפיכתה של הציונות הדתית מתנועת תורה ועבודה שהייתה שותפה נאמנה של תנועת העבודה הקלאסית ביישוב הארץ ופיתוח המדינה בעשורים הראשונים שלה, חשוב לציין

למרות שהתגייס לצה”ל כשמונה שנים אחרי מלחמת יום כיפור, המלחמה ההיא מעסיקה את אלוף במילואים נעם תיבון עד היום. אבל גם הוא לא העלה בדעתו

הילדות על גבול ר”ג-גבעתיים, האווירה בגרעין הנח”ל, ההתגלגלות לשיריון ולסיני, הנסיבות המשפחתיות והיציאה (כמעט הבריחה) לעולם הגדול – כל אלה היו מצע הגדילה וההתבגרות של

שלוש שנים בדיוק אחרי מלחמת נגורנו קרבך השנייה בין ארמניה לאזרבייג’ן – מלחמה שהסתיימה בהפסקת אש ללא הכרעה והשאירה את החבל עצמאי יחסית – החליטה

הסדרה “האחת”, שיצרו סימה קדמון ואמנון רבי, הייתה קבלת הפנים הראויה – גם אם מאוד לא פשוטה לעיכול – לשבים מחופשה אירופית קצרה. ולמרות שרוב

ישיבת מרכז הרב, שהוקמה בירושלים בידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק – הייתה בראשיתה ישיבה קטנה יחסית, כפי שמסביר פרופ’ אבי שגיא. בנו של הרב

הסכם אוסלו היה הסדר זמני, פרק מבוא לקראת הסכם הקבע בין ישראל לרשות הפלסטינית, הסכם שמעולם לא נחתם. הרעיון המכונן, שנולד עוד ברעיון האוטונומיה בהסכמי

ציוץ אחד קטן על הפרעות שינה שרבים מאיתנו חווים מאז שפרצה לחיינו ההפיכה המשטרית, ובעקבותיה המחאה האדירה – הצית דיון ארוך על מה שעובר כל

מי שגדל בישראל של שנות ה-60 וה-70 הכיר את אורחות חייהם של אנשי הציונות הדתית המקורית. בוגרי תנועת המזרחי, חברי הקיבוץ הדתי, בני המושבים שומרי