כללי

במאמר שפרסם בהארץ, סוקר אמיר תיבון את המגמות ביחסן של ארה”ב ואירופה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כולם מבינים שהמצב בשטח ופעולות ממשלת הימין הנוכחית חיסלו בפועל

במאמר שפרסם הבוקר (ראשון) בהארץ, ניתח הפילוסוף פרופ’ אבי שגיא את הקריאה “בושה”, שהתפשטה והשתרשה במאבק הנוכחי נגד ההפיכה המשפטית-משטרית. אבל בעוד שהמוחים מפנים את

מתוך מאמר שכתב השבוע עורך טיים אאוט תל-אביב: “ימיה האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית לא ישודרו בטלוויזיה. ברגעים שבהם היא תחרחר את נשימותיה האחרונות, עם השלמת

כשמאזכרים את אוסלו, על מה בעצם מדברים? על ההבטחה שהייתה טמונה בו או על האלימות שבאה אחריו? האם אוסלו נכשל, כפי שטוענים רבים, או שדווקא

לפני שנה בדיוק עלה לאוויר הפרק הראשון, פרק ההיכרות שהשיק את הפודקאסט הזה. היום, אחרי יותר מ-160 פרקים, 6 ערוצי תוכן, מגוון רחב של נושאים

בשורה התחתונה, עורכי הדין שחר בן-מאיר וניר אלפסה מסכימים שעדותו של עד המדינה פילבר הייתה מאוד בעייתית. הוא השכיל להציל את עורו ובמקביל זגזג ודילג

רו”ח-מין-הון (דודו קינן), איש העסקים הישראלי שמחלק את ימיו ועסקיו בין בנגלור לרחובות, עומד על כך שהוא אינו רואה שחורות מקצועי. בשיחה מפוכחת איתו הוא

אחרי רצף אינסופי של מערכות בחירות, הייתה לכתבים והפרשנים הפוליטיים עדנה –  ממשלה שכיהנה בשקט יחסי במשך שנה תמימה. לא עוד. השיחה עם טל שלו,

היום כולנו יודעים עד כמה הרשת היא כלי נשק יעיל ואכזרי בידיהם של גורמי כוח שלוחי רסן – תנועות פוליטיות, גורמי הון, אופורטוניסטים חסרי עכבות