כשהעבודה על פאודה נכנסה לשלבים המכריעים והעמוסים שלה, הבין התסריטאי אבי יששכרוף שלא יוכל לתפקד כעיתונאי במשרה מלאה וכם להשלים את העבודה על היצירה הטלווזיונית.
מתוך מאמר שכתב השבוע עורך טיים אאוט תל-אביב: “ימיה האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית לא ישודרו בטלוויזיה. ברגעים שבהם היא תחרחר את נשימותיה האחרונות, עם השלמת
דברים בשם אומרם: “השלום היחיד שאפשר וצריך היה לעשות באמת הוא בינינו לבין הפלסטינים… “זה לא שלום בין מדינות אלא בין עמים… “אנחנו דומים להם
לפני קצת יותר מ-11 שנה שידר אבנר הופשטיין ביומן שישי של חדשות 10 כתבה על שלדון אדלסון – עניין טראומטי שהסתיים בהתנצלות מבישה של הערוץ
השיחה עם ענת סרגוסטי נערכה בתחילת השבוע הזה – לפני פרשת ישראל פריי, העיתונאי שנעצר (בתחבולה מגוחכת ומיותרת) ונחקר על ציוץ שלו מלפני שבועות רבים.
מעבר למניפולציות והשקרים שהשתלטו על העיתונות בארה”ב, הירידה הדרמטית באיכות הדיווח והסיקור העיתונאי נעוצים בעובדה שבכירי העיתונות הממוסדת לא זיהו את הטרנד ולא הגיבו. ציפי
גם אם נכון שמשדרי החדשות בערוצי הטלוויזיה המרכזיים נמצאים בנסיגה מתמדת, הם עדיין מגיעים למסה גדולה ומכרעת באוכלוסייה. אין מצב שבו רוב הצרכנים יידעו לסנן
אולי זו העובדה שתומר מיכלזון הוא עיתונאי פעיל (בימים אלה ב”כאן”), אולי זה פער הגילאים בינו לבין רוב המשוחחים בנושא, אבל השיחה איתו הייתה מעט
בעידן של פעם, הדיון על מצבה של העיתונות המקומית בעידן נתניהו השלישי (הרביעי? החמישי?) משול לאותו מושג נשכח “חבצלת”. דנים, מדברים ועוסקים בנפטר שעדיין בחיים
מי שעקב בשנים האחרונות אחרי התנהגות התקשורת הישראלית לא מתפלא על תוצאות הבחירות והכאוס השלטוני והמשטרי שנפל עלינו. מערכות החדשות נעשו עצלות, מעדיפות רכילות פוליטית