ערוץ החוץ

דווקא ההחלטה הטקטית לסגת באופן מסודר מהעיר חרסון, החלטה שהיה אולי היחידה שפוטין (בעצמו) קיבל מאז שהחליט לפלוש לאוקראינה בפברואר השנה, חשפה אותו לביקורת קשה

כל הסימנים הצביעו על גל אדום גדול, תגובת נגד קלאסית לבחירת נשיא חדש, שישטוף את ארה”ב בבחירות האמצע. גם ציפי שמילוביץ’ הייתה פסימית, כמו גם

הראפר קנייה ווסט פרסם תוכן אנטישמי ומשלם על זה מחיר כלכלי כבד (אין חשש שיתרושש). הכדורסלן קיירי אירווינג שיתף וקידם תוכן ספר (וסרט) אנטישמי מכחיש

מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ניסתה ישראל, לא תמיד בהצלחה, לפסוח על שתי הסעיפים. מצד אחד לשמור על אחדות המחנה המערבי – בעיקר ארה”ב והאיחוד האירופי;

בשיחות קודמות איתו, חזה דודו קינן שהעולם דוהר למלחמה עולמית חדשה. אולי לא בדיוק באותם הכלים של המלחמות הקודמות, אבל העיקרון יהיה דומה. אז הפלישה

למרות שנדמה לנו שהמחלוקת בין ישראל ללבנון בעניין אסדות הגז הוא עניין חדש שצץ פתאום, מסתבר שהשורשים שלו הולכים הרבה שנים לאחור. וככל שהגדרות הגבול

הרוסים בכלל ופוטין בפרט לקחו קשה את הפגיעה שכמעט הוציאה מכלל פעולה את הגשר הגדול – המיזם הנדסי האדיר שהם בנו בחצי האי קרים –

קשה להשוות בין מלחמות, צבאות, מדינות וזמנים – ובכל זאת מדהים לגלות עד כמה קונספציות שגויות מובילות לתוצאות הרות אסון. ערב יום כיפור, השיחה עם

נשיא רוסיה מתנהג בשבוע האחרון כמהמר שיודע שנגמר לו הקרדיט בקופת הקזינו, ובכל זאת הוא מגדיל את סכום ההימור עם כל מה שיש (ובעצם אין)