בעידן של פעם, הדיון על מצבה של העיתונות המקומית בעידן נתניהו השלישי (הרביעי? החמישי?) משול לאותו מושג נשכח “חבצלת”. דנים, מדברים ועוסקים בנפטר שעדיין בחיים
פה ושם עוד אפשר למצוא פוליטיקאים בדימוס, שפעם היו שם, רואים את המציאות הפוליטית המתרגשת עלינו ומסוגלים לנתח את המצב בעיניים פקוחות ומפוכחות. עוזי ברעם
מי שעקב בשנים האחרונות אחרי התנהגות התקשורת הישראלית לא מתפלא על תוצאות הבחירות והכאוס השלטוני והמשטרי שנפל עלינו. מערכות החדשות נעשו עצלות, מעדיפות רכילות פוליטית
נהוג היה לומר שאם ארצות-הברית תחליט להיות שחקן מרכזי בכדורגל העולמי, זה יקרה. אז נכון, שחקנים גדולים עדיין מגיעים ליבשת לסיים שם את הקריירה (השם
קשה לחשוב על מישהו שבטחון המדינה, סדרי השלטון, יציבות המשטר ושמירה על יסודות הדמוקרטיה חשובים לו יותר מאשר לד”ר עוזי ארד. ואם האיש שבמשך שנים
פסטיבל סולידריות, מושג שכבר שכחנו מקיומו, ייפתח השבוע בסינמטק תל אביב. במסגרת מחווה לבמאי אודי אלוני, יוקרנו בפסטיבל חמישה מסרטיו התיעודיים בשילוב עם שיחות עם
למרות שעדיין לא ידוע מי יהיה שר הביטחון הבא, אופייה של הממשלה הנכנסת ברור למדי וגם הלהיט החדש מבית היוצר של נתניהו ובן-גביר – “השר
אחרי שיתפזר העשן, הספינים יתאדו, הממשלה החדשה תושבע ותתחיל לעבוד – הצד המובס ייאלץ להתחיל לפעול. אסתי סגל, אחת שיודעת דבר או שניים על מאבקים
מאז שנודעו תוצאות הבחירות עושה קרן הבר לילות כימים בניסיון לגבש תנועת שמאל חדשה. הרעיון הוא לכנס כמה שיותר גופים מהצד הזה של המפה לכלל
לפני כשבועיים הגיעה עונת הבייסבול לסיומה, שבסופה – הלם ותדהמה – הקבוצה הטובה בעולם הוכתרה שוב כאלופה. בשיחה לסיכום הפלייאוף והאליפות מסביר ארז שץ את