איתמר בן-גביר

זה לא שבוושינגטון לא יודעים עם מי יש להם עסק – הם הרי מכירים את נתניהו היטב. ועדיין, אלון פנקס – במאמר שכתב בעיתון הארץ

השיחה עם ענת סרגוסטי נערכה בתחילת השבוע הזה – לפני פרשת ישראל פריי, העיתונאי שנעצר (בתחבולה מגוחכת ומיותרת) ונחקר על ציוץ שלו מלפני שבועות רבים.

לקראת סיום השיחה נשאלו עורכי הדין שחר-בן-מאיר וניר אלפסה האם היו שוקלים את אופציית המחילה (חנינה?), ביטול סעיפי אישום מסוימים וכללית חילוץ נתניהו – בתמורה

אולי זו העובדה שתומר מיכלזון הוא עיתונאי פעיל (בימים אלה ב”כאן”), אולי זה פער הגילאים בינו לבין רוב המשוחחים בנושא, אבל השיחה איתו הייתה מעט

מלאך החבלה (זכויות היוצרים ליצחק שמיר) לא מסתפק במינימום ההכרחי לריצוי שותפיו הקואליציוניים – הפעם הוא נחוש לפרק ולהרוס עד היסוד. אחרי שחיסל את התקשורת

בעידן של פעם, הדיון על מצבה של העיתונות המקומית בעידן נתניהו השלישי (הרביעי? החמישי?) משול לאותו מושג נשכח “חבצלת”. דנים, מדברים ועוסקים בנפטר שעדיין בחיים

מי שעקב בשנים האחרונות אחרי התנהגות התקשורת הישראלית לא מתפלא על תוצאות הבחירות והכאוס השלטוני והמשטרי שנפל עלינו. מערכות החדשות נעשו עצלות, מעדיפות רכילות פוליטית

קשה לחשוב על מישהו שבטחון המדינה, סדרי השלטון, יציבות המשטר ושמירה על יסודות הדמוקרטיה חשובים לו יותר מאשר לד”ר עוזי ארד. ואם האיש שבמשך שנים

למרות שעדיין לא ידוע מי יהיה שר הביטחון הבא, אופייה של הממשלה הנכנסת ברור למדי וגם הלהיט החדש מבית היוצר של נתניהו ובן-גביר – “השר