ארצות הברית

קשה לחשוב על מישהו שבטחון המדינה, סדרי השלטון, יציבות המשטר ושמירה על יסודות הדמוקרטיה חשובים לו יותר מאשר לד”ר עוזי ארד. ואם האיש שבמשך שנים

דווקא ההחלטה הטקטית לסגת באופן מסודר מהעיר חרסון, החלטה שהיה אולי היחידה שפוטין (בעצמו) קיבל מאז שהחליט לפלוש לאוקראינה בפברואר השנה, חשפה אותו לביקורת קשה

כל הסימנים הצביעו על גל אדום גדול, תגובת נגד קלאסית לבחירת נשיא חדש, שישטוף את ארה”ב בבחירות האמצע. גם ציפי שמילוביץ’ הייתה פסימית, כמו גם

הניצחון של נתניהו לא מוטל בספק, למרות שהמספרים המוחלטים היו כמעט זהים. זו השיטה והוא ניצח. חמי שלו, לשעבר עיתונאי ופרשן פוליטי-מדיני, אומר שהבעיה היחידה

מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ניסתה ישראל, לא תמיד בהצלחה, לפסוח על שתי הסעיפים. מצד אחד לשמור על אחדות המחנה המערבי – בעיקר ארה”ב והאיחוד האירופי;

הרוסים בכלל ופוטין בפרט לקחו קשה את הפגיעה שכמעט הוציאה מכלל פעולה את הגשר הגדול – המיזם הנדסי האדיר שהם בנו בחצי האי קרים –

קשה להשוות בין מלחמות, צבאות, מדינות וזמנים – ובכל זאת מדהים לגלות עד כמה קונספציות שגויות מובילות לתוצאות הרות אסון. ערב יום כיפור, השיחה עם

נשיא רוסיה מתנהג בשבוע האחרון כמהמר שיודע שנגמר לו הקרדיט בקופת הקזינו, ובכל זאת הוא מגדיל את סכום ההימור עם כל מה שיש (ובעצם אין)

אחרי כמה חודשים של סטגנציה ודשדוש במקום, הרוסים דווקא צפו את מתקפת הנגד של אוקראינה וגם התארגנו לקראתה. רק שהם צפו שהמתקפה תתבצע בדרום –

בשבוע הבא יוצאת לדרך עוד עונה של פוטבול ואמריקה מתעלפת מהתרגשות. וגם השנה, פרשיות קשות של אלימות, הטרדות ואפילו חשד לאונס קבוצתי, לא ירחיקו את