חדשות חוץ

ספק אם קיימת היום אסטרטגיה ישראלית כלשהי מול איראן – אבל גם אם הייתה כזאת, ספק אם יש לישראל כלים ותמיכה בינלאומית לבסס אותה. האיראנים

מצד אחד קבלת הפנים הקפואה שבה התקבל סמוטרי’ץ בוושינגטון, הדאגה הכנה המופגנת בערוצים השקטים, התבטאויות של סנאטורים וגם ההזמנה לבית הלבן שמבוששת להגיע – מצד

אומרים שאורח לרגע רואה דברים שהמקומיים כבר לא מרגישים, אבל בשיחה עם יאיר נבות מסתבר שזה לא תמיד מדויק: בביקור המולדת שלו שהסתיים לפני כשבוע

כשעלתה לארץ בתחילת שנות ה-90, קיבלה אמה של הנערה קסניה סבלוטבה עצה מפקיד ההגירה: תשלחי את הילדה לחינוך הממלכתי-דתי. וכך התגלגלה סבטלובה לאולפנה דתית-לאומית בירושלים,

קנצלר גרמניה שולץ היסס ועיכב את ההחלטה בדבר העברת טנקי לאופרד 2 לצבא האוקראיני, אבל הלחץ האמריקני הכריע בסופו של דבר. הרוסים כמובן התרעמו ואיימו,

את מה שנתניהו וחבורתו לומדים עכשיו, דיקטטורים מודרניים כבר הספיקו לשכוח. דיקטטורים במסווה כמו אורבן, ארדואן, מורבייצקי, שאבז, פוג’ימורי ואחרים רכבו על השיטה הדמוקרטית בשביל

אז מה חדש בחזית רוסיה-אוקראינה? פוטין הכריז על הפסקת אש, שכמובן שלא החזיקה מים. הרוסים שאפו להפוגה בשביל לייצב את קווי ההגנה בעוד שהאוקראינים מתארגנים

זה לא שבוושינגטון לא יודעים עם מי יש להם עסק – הם הרי מכירים את נתניהו היטב. ועדיין, אלון פנקס – במאמר שכתב בעיתון הארץ