אין צה”ל בלי האזרחים המשרתים בו ואין חיילים בצה”ל שאינם קודם כל אזרחים. וכאזרחים לובשי מדים, זכותם וחובתם להתנגד למעשיו הנואלים של “שלטון סף דיקטטורי”
יום הולדת שנתיים לפודקאסט “על הדרך”, יום שמצוין דווקא בימים דרמטיים והיסטוריים, בשיאו של מאבק חברתי שהמקום הזה לא ידע מעולם. ובאופן בלתי מתוכנן וכלל
אחרי שהתנדב למילואים במשך יותר מעשר שנים אחרי גיל הפטור, לקח לשרגא טיחובר בדיוק שבועיים מנאום הבלהות של יריב לוין להבין שמבחינתו זה נגמר. וכך,
הפופוליזם מבוסס על הקביעה שיש אמת אחת, שאלה שחושבים אחרת הם בוגדים, שהמתנגדים להם שייכים לדיפ-סטייט רב כוח, שאנשי האליטות הם אויבי העם ואת האויבים
אז מה בעצם יכול לעשות האזרח המוחה מול השלטון? מול המשטרה? מול הפעלת הכוח? מול התעמרות הרוב? בשיחה המשלימה את הדיון על אי הציות האזרחי,
למרות הכל ואחרי הכל, מבהירה ציפי שמילוביץ’, שחיה ועובדת בארה”ב כבר יותר מעשור – לפחות בעתיד הנראה לעין ארה”ב לא תפגע באינטרסים של ישראל. לא
כשבוחנים את עלייתם של הדיקטטורים המודרניים, בעיקר במדינות שהיו דמוקרטיות (מי יותר ומי פחות), כמעט תמיד אפשר למצוא אצלם את אבני הדרך של הפופוליזם והקווים
המאבק הניטש בימים אלה על יוזמת ח”כ רוטמן ושר המשפטים לוין, שמקדמים חוק שיבטל את עילת הסבירות (אחרי שיוזמות הפיכה אחרות שלהם נבלמו זמנית), הקפיץ
במאמר שפרסם בהארץ, סוקר אמיר תיבון את המגמות ביחסן של ארה”ב ואירופה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כולם מבינים שהמצב בשטח ופעולות ממשלת הימין הנוכחית חיסלו בפועל
ככל שהמאבק בהפיכה המשטרית הוא אדיר ובלתי נתפס, יש נושא אחד שבכל פעם מחדש מצית ויכוחים ועימותים: הכיבוש. במוצ”ש בקפלן התלהט הוויכוח עד לעימות פיזי