שלוש שנים בדיוק אחרי מלחמת נגורנו קרבך השנייה בין ארמניה לאזרבייג’ן – מלחמה שהסתיימה בהפסקת אש ללא הכרעה והשאירה את החבל עצמאי יחסית – החליטה
הסכם אוסלו היה הסדר זמני, פרק מבוא לקראת הסכם הקבע בין ישראל לרשות הפלסטינית, הסכם שמעולם לא נחתם. הרעיון המכונן, שנולד עוד ברעיון האוטונומיה בהסכמי
רק לפני חודשיים צעדו הכוחות החמושים של כוח וגנר בדרך אל מוסקבה, מה שלרגע נראה כמו ניסיון מרד אמיתי בפוטין. השיירה ההיא נעצרה ובימים שלאחר
השיחה עם ערן עציון, לשעבר סגן ראש המל”ל וראש התכנון המדיני במשרד החוץ, הוקלטה שעה קלה לפני שהתפרסם הראיון של נתניהו ברשת סי.אן.אן, שבו הגדיר
כשבוחנים את עלייתם של הדיקטטורים המודרניים, בעיקר במדינות שהיו דמוקרטיות (מי יותר ומי פחות), כמעט תמיד אפשר למצוא אצלם את אבני הדרך של הפופוליזם והקווים
במאמר שפרסם בהארץ, סוקר אמיר תיבון את המגמות ביחסן של ארה”ב ואירופה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כולם מבינים שהמצב בשטח ופעולות ממשלת הימין הנוכחית חיסלו בפועל
מיד אחרי שסיימה את השירות הצבאי שלה, שבמסגרתו נפצעה קשה כשהייתה לוחמת ביחידה קראקל, החליטה לורן דגן-עמוס לנקות את הראש בטיול גדול להודו. הציצה ונפגעה.
ברוסיה כמו ברוסיה, כמעט שאין דרך לחזות את המהלכים הפוליטיים והצבאיים וכל מה שלרגע אחד לא עולה על הדעת, עשוי להפוך למציאות בן לילה. יאיר
לכל אורך שנות שלטונו מתהדר בנימין נתניהו בחוזקות שלו, בתחומים החשובים לו. אז כבר ממש לא. כי מעבר לטירוף ההפיכה המשפטית שהוא מוביל עם ממשלתו,
השבוע הזה באוקראינה עמד בסימן הפיצוץ שהביא לקריסת הסכר הגדול על נהר הדנייפר וקבר תחתיו אלפי דונמים של כפרים, עיירות וערים ומי יודע כמה הרוגים