כשסוקרים את הפיכתה של הציונות הדתית מתנועת תורה ועבודה שהייתה שותפה נאמנה של תנועת העבודה הקלאסית ביישוב הארץ ופיתוח המדינה בעשורים הראשונים שלה, חשוב לציין
למרות שהתגייס לצה”ל כשמונה שנים אחרי מלחמת יום כיפור, המלחמה ההיא מעסיקה את אלוף במילואים נעם תיבון עד היום. אבל גם הוא לא העלה בדעתו
הילדות על גבול ר”ג-גבעתיים, האווירה בגרעין הנח”ל, ההתגלגלות לשיריון ולסיני, הנסיבות המשפחתיות והיציאה (כמעט הבריחה) לעולם הגדול – כל אלה היו מצע הגדילה וההתבגרות של
שלוש שנים בדיוק אחרי מלחמת נגורנו קרבך השנייה בין ארמניה לאזרבייג’ן – מלחמה שהסתיימה בהפסקת אש ללא הכרעה והשאירה את החבל עצמאי יחסית – החליטה
הסדרה “האחת”, שיצרו סימה קדמון ואמנון רבי, הייתה קבלת הפנים הראויה – גם אם מאוד לא פשוטה לעיכול – לשבים מחופשה אירופית קצרה. ולמרות שרוב
הסכם אוסלו היה הסדר זמני, פרק מבוא לקראת הסכם הקבע בין ישראל לרשות הפלסטינית, הסכם שמעולם לא נחתם. הרעיון המכונן, שנולד עוד ברעיון האוטונומיה בהסכמי
מי שגדל בישראל של שנות ה-60 וה-70 הכיר את אורחות חייהם של אנשי הציונות הדתית המקורית. בוגרי תנועת המזרחי, חברי הקיבוץ הדתי, בני המושבים שומרי
לדברי יניב קובוביץ, הכתב הצבאי של הארץ, אסור שהרמטכ”ל הלוי יתפטר. בשום אופן ובשום מחיר. וגם אין סיבה לרחם עליו, למרות שהוא נקלע למצב קשה
כששואלים את שרה חביב – שופטת בדימוס, בעלת משרד עו”ד וכיום גם פרשנית פופולרית בכל ערוצי הטלוויזיה (כמעט) – לגבי הסכנה למשבר החוקתי בעקבות פסיקת
עמוק בתוך ההפיכה ואחרי שמאות ואלפי מתנדבי מילואים הפסיקו להתייצב, התסכול בצבא מרקיע שחקים. מהשיחה עם עמוס הראל, הפרשן הצבאי של הארץ, עולה תמונה מדאיגה