גם אם נכון שמשדרי החדשות בערוצי הטלוויזיה המרכזיים נמצאים בנסיגה מתמדת, הם עדיין מגיעים למסה גדולה ומכרעת באוכלוסייה. אין מצב שבו רוב הצרכנים יידעו לסנן
אולי זו העובדה שתומר מיכלזון הוא עיתונאי פעיל (בימים אלה ב”כאן”), אולי זה פער הגילאים בינו לבין רוב המשוחחים בנושא, אבל השיחה איתו הייתה מעט
החורף מגיע מהר וחזק לאירופה בכלל ולמזרח בפרט, והצדדים מתארגנים בהתאם. בעוד שרוסיה תוקפת במכוון את תשתיות האנרגיה של אוקראינה, שתיאלץ לעבור את החורף בתנאים
מלאך החבלה (זכויות היוצרים ליצחק שמיר) לא מסתפק במינימום ההכרחי לריצוי שותפיו הקואליציוניים – הפעם הוא נחוש לפרק ולהרוס עד היסוד. אחרי שחיסל את התקשורת
בעידן של פעם, הדיון על מצבה של העיתונות המקומית בעידן נתניהו השלישי (הרביעי? החמישי?) משול לאותו מושג נשכח “חבצלת”. דנים, מדברים ועוסקים בנפטר שעדיין בחיים
פה ושם עוד אפשר למצוא פוליטיקאים בדימוס, שפעם היו שם, רואים את המציאות הפוליטית המתרגשת עלינו ומסוגלים לנתח את המצב בעיניים פקוחות ומפוכחות. עוזי ברעם
מי שעקב בשנים האחרונות אחרי התנהגות התקשורת הישראלית לא מתפלא על תוצאות הבחירות והכאוס השלטוני והמשטרי שנפל עלינו. מערכות החדשות נעשו עצלות, מעדיפות רכילות פוליטית
למרות שעדיין לא ידוע מי יהיה שר הביטחון הבא, אופייה של הממשלה הנכנסת ברור למדי וגם הלהיט החדש מבית היוצר של נתניהו ובן-גביר – “השר
שיחה נוספת של פוסט (טראומת) בחירות: העובדה שנאשם בעומד למשפט פלילי בשלושה כתבי אישום ירכיב (שוב) ממשלה; האפשרות שעבריין כלכלי שהורשע פעמיים יהיה שר אוצר;
אחרי שגורלה של מרצ נחרץ ומהעבודה לא נשאר הרבה, עכשיו זה הזמן להתחיל מחדש: לחשוב אחרת, להתכנס יחד, לכנס את כל מי שרעיונות ועקרונות השמאל