אחרי הפסקה ארוכה, שיחה נוספת עם קרן הבר – והפעם על הפיל הענק שבמרכז החדר שכל שחקני המחאה והמאבק מתעקשים לא להבחין בו. כי כמו
מאז שנודעו תוצאות הבחירות עושה קרן הבר לילות כימים בניסיון לגבש תנועת שמאל חדשה. הרעיון הוא לכנס כמה שיותר גופים מהצד הזה של המפה לכלל
נעשינו חברה קשה, קהה ובעיקר אלימה. חברה שהולכת ומתרחקת משוויון, מחוק ומסדר, משפיות ומהיגיון. בשיחה עם קרן הבר אנחנו מדלגים בין הרשמים והתחושות בעקבות סרטו
תקלה נדירה הביאה לכך שרק היום עולה השיחה שהקליטה קרן הבר עם ח”כ עופר כסיף, שיחה שראשיתה באירוע שבו חברי הכנסת של המשותפת לא הגיעו
בסרט “החיים בצל המוות”, שזכה להיות מוצג בפסטיבל ירושלים, מגולל הבמאי בילאל יוסף את סיפור הפשיעה בחברה הערבית ולא פחות מזה את המאבק, הכאב וחוסר
כשמאזכרים את אוסלו, על מה בעצם מדברים? על ההבטחה שהייתה טמונה בו או על האלימות שבאה אחריו? האם אוסלו נכשל, כפי שטוענים רבים, או שדווקא
לפני שנה בדיוק עלה לאוויר הפרק הראשון, פרק ההיכרות שהשיק את הפודקאסט הזה. היום, אחרי יותר מ-160 פרקים, 6 ערוצי תוכן, מגוון רחב של נושאים
כשחוסה (יוסי) הוזמן לארוחה משפחתית וביקשו ממנו שלא ידבר פוליטיקה, הוא ויתר על הארוחה. כשהוא נוסע לחברון או למוקד פורענות אחר בשטחים, הוא מאוד פוחד.
כמעט שנה להקמת ממשלת השינוי, הריפוי והאיחוי; ומאז ועד לרגעים אלה ממש, החברה הישראלית היא הכל חוץ משינוי, ריפוי ואיחוי. השיחה עם קרן הבר עוסקת
השיחה עם הסופר והפובליציסט עודה באשארת, שהוקלטה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, נוגעת לזיכרון ולאחריות ומתייחסת לשואה היהודית ולנכבה הפלסטינית ולצורך בהכרה שנחוצה לתהליך הריפוי. דיאלוג