במאמר שפרסם הבוקר (ראשון) בהארץ, ניתח הפילוסוף פרופ’ אבי שגיא את הקריאה “בושה”, שהתפשטה והשתרשה במאבק הנוכחי נגד ההפיכה המשפטית-משטרית. אבל בעוד שהמוחים מפנים את
במקרה ואולי ממש לא במקרה, מצא עצמו חיים שדמי – כותב ותסריטאי, עיתונאי ומרצה, במוקד המחאה הנחושה והמאבק ארוך השנים בבנימין נתניהו ומורשתו. שיחה על
בחסות מסך העשן הכבד של ההפיכה המשפטית וההתנגדות האזרחית מולה, מתרחש כאן אחד ממעשי השוד והביזה הגדולים שידע העולם הדמוקרטי. בשיחה עם אסתי סגל היא
לפני חודש מלאו 7 שנים ל”נאום התהליכים” של מי שהיה אז סגן הרמטכ”ל, אלוף יאיר גולן. המילים שלו הדהדו לאורך זמן ארוך והן עדיין בתודעה
לדעתו של דוד קורצוויל, עו”ד ותיק וכותב מאמרים (משתדל באחרונה לפרסם בעיקר בכתבי עת שמזוהים עם הציבור הימני והדתי) בנושאים חברתיים-משפטיים – קיים פער עצום
מערכת המשפט אכן זקוקה להתרעננות, להרבה מאוד תקנים חדשים, לעדכון נושאים כמו זכות העמידה בבג”ץ, שמירה קפדנית על זכויות חשודים ועוד – בוודאי שלא למהלכים
ספק אם ההיסטוריה האנושית – בוודאי המודרנית, המערבית, הדמוקרטית – ידעה מהלך כל-כך מהיר ומדהים של השמדת ערך טוטאלית כמו זו שאנחנו חווים היום. כבר
כאשר ראש הממשלה, בנאומו בשבוע שעבר, התפאר בכך שהוא “טיפול בסרבנים”, אבי שגיא פשוט רתח מזעם. כאחד מכותבי מסמך “רוח צה”ל” וחבר בוועדה של הצבא
מצד אחד, כל ההערכות המוקדמות לגבי הידרדרות המצב הביטחוני מתממשות לנגד עינינו ממש: פיגועים קטלניים בשטחים, טפטופי רקטות בצפון ובדרום, מתיחות ועימותים קשים בהר הבית
הרבנים, הפוליטיקאים, הוגי דעות ובעלי תפקידים שנושאים לשווא את שמה של הציונות הדתית שהייתה פעם, לא מאמינים בדמוקרטיה ובעצם כופרים בה. הם פועלים כפי שעשו